התאוריה שמאחורי הטחינה של הפלאפל 

נראה ש 100% מהקוראים הגיעו בזכות היותנו ישראלים, לדוכן פלאפל.
(דגש על ב"זכות" ולא "בגלל" שהריי הפלאפל, עדיין נראה כבטח משהו
בצד הזכות שלנו הישראלים, אבל זו שיחה אחרת...)

אם תשאלו אותי, ויש לי נסיון סביר באכילת פלאפל
(זמן חיים של אני מעריך, מעל 300 מנות)
הדבר ראשון שאני מחפש כ"אוכל פלאפל מנוסה"
כשאני מגיע לדוכן הפלאפל
זה את הטחינה. אני מייד בודק את המיקום שלה,
עד כמה היא נגישה ואם היא טריה.

אם אתם מזדהים עם הכתוב, זה עוד סימן שאתם עובדים נכון,
כשאתם בוחרים את הפלאפל שלכם.

זכורים לי מספר מקרים (כשעדיין לא הפנמתי עד כמה הטחינה היא קריטית)
בהם הפיתה היתה עבה וטריה, הירקות היו חתוכים למשעי,
והפלאפל עצמו היה עשוי עם כל החומרים במינון מדויק!

והנה המגיש בדוכן הפלאפל שבחרתי, פותח את הפיתה הטריה,
שם לפי סדר מדוייק 3 כדורים, ירקות, כרוב, עוד כמה כדורים מלמעלה,
סלט ירקות וכן - גם טחינה שמרטיבה את העניינים.

אה מה מה.. הטחינה היתה על הפנים ואם כבר חיפשתי אותה אז גם
לא נגישה .הטחינה הזו, גרמה לכך שמה שאני זוכר הוא שהפלאפל באותו מקום, לא משהו.

אשתף אתכם במקרה, (המקרה) אשר יצר אצלי את ההבחנה ואת היכולת
לשים דגש על אותה ה"טחינה" בעתיד. באותה תקופה בה עבדתי באינטל,
אחד הפרוייקטים היה הכנה לסדנא עבור מנהלים שהגיעו ממספר מפעלים בעולם.
כן, אני זוכר שהכל עבד פרפקט. התכנים, המקום המנחים.

רק דבר אחד לא עבד טוב - וזה היה האוכל שהגיע באיחור במשך שני ימי סדנא.
אומנם טעים, אבל מוגש קר ולא בזמן. כשקראתי את דפיי ההערכה לסדנא
שמולאו על ידי המשתתפים, הפוקוס היה בדיוק בדבר הזה, הפעוט המשמעותי והבולט,
שהוזכר מספר רב של פעמים. זה מה שקיטלג את הפרוייקט כ"לא מי יודע מה מוצלח" ועל ה"טחינה" הזו לצערי, דובר כל השבוע.

מאז, הדבר הראשון שאני בודק בכל דוכן פלאפל זו הטחינה. אם אני יודע שהטחינה
במקום טובה, מושקעת, רעננה, נגישה, אני יודע שהפלאפל מעולה !

כן, קורה לי לפעמים שאני עושה עבודה מצויינת אבל שוכח את הטחינה.

משהו כמו, להצליח לעשות עסקאות יוצאות דופן עבור יצרן גדול שהחברה שעבדתי
בה מייצגת ו"לשכוח" לשים לב, שהמנכ"ל של היצרן יקבל דיווח ניפרד על העבודה
היוצאת מהכלל שעושה הנציג בישראל.

אח"כ בסוף השנה בערב חלוקת הפרסים השנתית שנערכת בגרמניה אנחנו מגלים
ומתפלאים איך ש"שכחו" לבחור אותנו כנציג מצטיין.
איך זה קרה? "הפלאפל היה מעולה, טחינה לא היתה שם".
(שלא לדבר על הטחינה המשובחת של הנציג הספרדי).

המרחק בין פלאפל עם טחינה מצויינת ופלאפל מצויין ללא טחינה הוא עצום,
על האחרון, זה ללא הטחינה אני מוותר.

אם אתם שואלים מה הסוד בהקשר הזה, זה לרוב עניין של מודעות לחשיבות
שלה ותיזמון נכון מתי לשים אותה.
כמו כן, מאוד חשוב להקפיד על המינון ולשים לב לא לשים יותר מידי טחינה, במקרה זה היא עלולה לקרוע את הפיתה.
ואם כבר זכרתם והשקעתם ב"טחינה", איך תדעו אם היא טובה ובמינון הנכון?

א. כשיש טחינה טובה בפלאפל שאתם מביאים, אתם תדעו.
ב. ה TESTהוא האם במה שאמרתם ניתן לשאוב השראה? או אנשים נזכרים
במה שאמרתם בהמשך היום שלהם וזה גורם להם לפעול בהתאם?
יש גם את אותם מקרים שאני יודע, שהשתיקה שלי, זו הטחינה שעשתה
את ההבדל הפעם.
ג. אם מישהו מזכיר לי משהו שאמרתי לפני זמן לא מבוטל, אני יודע ששם
היתה טחינה משובחת!
ד. ועוד טיפ קטן, אנשים שבד"כ מעלים את רמת האנרגיה כשאנו בסביבתם
הם אנשים שאכפת להם מהטחינה של הפלאפל שהם מייצרים.

שנצליח לתת תשומת לב לדברים הקטנים והכי משמעותיים בכל פעולה.